עובדות מין כורדיות נגד הדיכוי הטורקי

טורקיה מדכאת כורדים, להט"ב ועובדות מין. עכשיו תחשבו שאתן כורדיות טרנסיות שעובדות בזנות וצריכות להתמודד עם הדיכוי מכל הכיוונים. החוקר אֶמרָה קָרָקוּש, להט"ב כורדי בעצמו, חי במשך שנה וחצי עם עובדות מין טרנסיות וקוויריות בעיר הכורדית אַמֶד (בטורקית "דיארבקיר"). הוא מספר במחקרו על מצבן בראי הדיכוי הכללי של החברה הכורדית בטורקיה.

תמונת אילוסטרציה: לוחמת כורדית עם דגל הגאווה

המושג "חוב", בֶּדֶל, הוא הבסיס להבנת הציבור הכורדי בטורקיה. לא מדובר בחוב כלכלי, אלא בחוב של החברה הכורדית לבנותיה ובניה שנלחמו למען העצמאות, איבדו את חייהם בקרבות נגד השלטונות או ישבו בכלא הטורקי. בקיצור, אלה שסבלו למען החברה. כל כורדי שמכבד את עצמו מרגיש מחויב להחזיר את החוב הזה, באמצעות הצטרפות למחתרת או תרומה אחרת למאבק. הסבל האישי – במלחמה, בכלא או בהתנגדות לרשויות - מסמל את תשלום החוב.

עובדות מין טרנסיות כורדיות סובלות בטורקיה מעצם קיומן, והן מנסות לשמור על הזהות שלהן ועל זכויות האדם שלהן דרך התייחסות לאותו חוב. הסבל שלהן מהווה את תרומתן למאבק הכורדי. כמו לוחמי החופש הכורדים, הן סובלות מאלימות ממסדית; כמו המחתרת הכורדית, הן מקדמות פמיניזם וזכויות להט"ב; כמו המפלגה הכורדית, הן נלחמות בנורמות המגדריות השוביניסטיות.

עובדת מין טרנסית בשם דֶרְיָה מסבירה: "אנחנו סובלות הרבה בשביל להתפרנס. זה החוב, ה'בֶּדֶל', שאנחנו משלמות. הבֶּדֶל נותן לנו כוח, הוא נהפך לסגנון החיים שלנו. אני נעשית חזקה יותר כשאני רואה עוול, כשאני חווה את כל הזוועות. אני לוקחת את זה כשיעור לחיים. אני אומרת, 'בואו נראה אתכם, אני לא שמה עליכם, אני אילחם ולעולם לא אוותר'. ככה הכול מתנקז למאבק הכללי שלנו".

לכן הכורדיות אינן אוהבות את עובדות המין הטורקיות שבאות לעבוד באַמֶד. הטורקיות לא סבלו ולא היו חלק מהמאבק. "הן באות לעבוד כאן," אומרת אליס, "במרחב שלנו כאן, איפה שנולדנו, איפה שעבדנו וישבנו בכלא. אנשים הטרידו אותי ברחוב הזה. חברות שלי קיבלו מכות ברחוב הזה."

אוֺנוּר היא אישה טרנסית, חברת מחתרת לשעבר ועובדת מין בהווה. היא מתגאה בתרומה שלה למאבק ברשויות אחרי שנים של עינויים בכלא. "כשאני חושבת על העינויים ההם, אני אומרת לעצמי שמצאתי את כוח הרצון של הגוף שלי, כמה הגוף שלי מסוגל לסבול. הפחד נעלם בשלב כלשהו, כי את יודעת מה זה כאב." היא עשתה קעקוע של רובה קלאצ'ניקוב ורוד: "הקעקוע מקדם את המטרה של המאבק, יחד עם לעג לאסוציאציות המאצ'ואיסטיות של רובים".

אונור מבקרת את תנועות הלהט"ב הטורקיות, שמתנגדות למאבק אלים ומתעלמות מהמציאות הכורדית. הקעקוע שלה מתקבל בברכה אצל הלקוחות הכורדים ובעוינות אצל הלקוחות הטורקים. היא מספרת על לקוח שלה: "יש לו מפה של כורדיסטן על הגב. כשאנחנו שוכבים, אנחנו משלמים את המחיר הכבד ביותר של בֶּדֶל, כי אין לנו מילים בכורדית לדבר על סקס. אנחנו נאלצים לדבר על סקס ולחוות אותו בטורקית. פעם עוד נוכל לדבר עליו בשפה שלנו".

אליס מתגאה בכך שעצם נוכחותה במרחב מקדמת זכויות להט"ב. "כשמישהו מטריד אותי ברחוב, אפילו אם הוא מנסה לתקוף אותי, זה מקדם את המאבק שלנו לטווח הארוך, אפילו אם זה מעציב אותי. זה אומר שרואים אותנו ולא יכולים להתעלם מאיתנו."   

הלקוחות נוהגים להעניק לאותן נשים טיפים ומתנות כהכרה במאבק המשותף. אליס, דריה, אונור ורבות אחרות רואות בעבודת המין הזדמנות להשפיע על הנורמות החברתיות. בזכותן הלקוחות שלהן יכולים לדמיין את עצמם מחדש, לבטא את עצמם בסביבה אינטימית מחוץ לדיכוי הציבורי, לספר על השנים בכלא ועל האלימות שחוו, לחשוף את הקעקועים והצלקות שלהם, ולהתמודד עם הסטיגמה של מי שאינם עומדים בציפיות השוביניסטיות של החברה.