נטליה ליין: "אנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו רוצות"

בין שישים לשמונים נשים טרנסיות נרצחות במקסיקו בכל שנה. נטליה ליין כמעט הייתה אחת מהן, אבל הצליחה לשרוד ניסיון רצח. עכשיו היא האישה הטרנסית הראשונה בתולדות מקסיקו שתובעת את התוקף שלה בגין תקיפה על רקע מגדרי.

נטלייה ליין

ליין עובדת כבר 16 שנה בזנות רחוב. התוקף דקר אותה בפנים ובצוואר, ואז דקר גם שלושה מעובדי המלון שנחלצו לעזרתה. עברו שלוש שנים והמשפט עדיין לא התחיל למרות המעצר של התוקף. ליין נאלצת להתמודד לא רק עם הטראומה, אלא גם עם האלימות של הממסד שתומך בתוקפים.

65% מעובדות המין במכסיקו סבלו מאלימות של שוטרים או עובדי ציבור אחרים, וכך גם 80% מהנשים הטרנסיות במדינה. "אני רואה באלימות המגדרית גם בעיה תרבותית: הציבור מתרכז בטקסים לכבוד הנרצחות, אבל מה עם השורדות? גם לשרוד יכול לכאוב."

ליין אינה רק קורבן. "מבחינתי עבודת מין היא פוליטית, אפשרות לנצח את הקרב נגד המערכת והנורמות המיניות. כן, האלימות וחוסר השוויון קיימים, אבל כאן הגוף של נשים טרנסיות ושל עובדות מין מקבל חיים, החלטות ואהבה. אני רוצה להגיד לכל 'הפמיניסטיות הרדיקליות' שמכחישות את קיומן של נשים טרנסיות ועובדות מין: תאמינו לי שכבר אמרו לי את זה כל החיים. אתן בסך הכול משחזרות את האלימות נגדנו.

"מצחיק אותי שפמיניסטיות לבנות כמוכן, מהמשרד המפונפן שלכן, מדברות על ניסיון החיים של זונות... אתן מדברות על חיים של נשים טרנסיות ששמות את הגוף שלהן ברחוב כל יום! אתן אומרות לי שמה שאני עושה זאת לא עבודה? אני מפרנסת את עצמי ואת האחיות שלי, משהו שאתן שוכחות להזכיר כשאתן מדברות עלינו.

"הדאגות שלנו לא מתמקדות בשאלה אם נעזוב את עבודת המין או לא. כשאנחנו רעבות ויש לנו חשבונות לשלם, ילדים לפרנס, חלומות להגשים, הדאגות שלנו הן איך נגשים את המטרות האלה. בדיוק כמו הדאגות של כל מעמד הפועלים במדינה הזאת. אתן ממשיכות בדיון המגוחך על מה לעשות איתנו, כשאנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו רוצות לעשות. אנחנו רוצות זכויות עובדים, כי איתן או בלעדיהן אנחנו נמשיך לעבוד בפינות הרחובות, בעמודי האינטרנט, במועדונים ובמלונות, ואנחנו לא מוכנות יותר לעשות את זה בסתר.

"אתן עם הפריווילגיות שלכן חושבות שהמציאות של כל הנשים זהה, בזמן שאנחנו ממשיכות להירצח ולסבול מאלימות במרחב הציבורי. אין סוג אחד ויחיד של אישה. תתחילו להקשיב לנו."

עד שיקשיבו להן, ליין וחברותיה דואגות לעצמן. בתקופת הקורונה, לאחר שכל מקומות הבילוי והמלונות נסגרו, רבות מהן נשארו ללא מגורים ופרנסה. ארגונים של עובדות מין ונשים טרנסיות התאחדו והקימו ארגון בשם "עושות רחוב", שבמסגרתו תרמו מצרכים, סייעו כלכלית וחילקו מוצרים היגייניים, בגדים ונעליים. "מה שהיה יפה זה שעזרנו לא רק לנשים טרנסיות, אלא אספנו מספיק כסף ומצרכים כדי לעזור גם לנשים אחרות, קשישות, מהגרות, אימהות. רק אז את מבינה שאם נפעל יחד נוכל לשנות את העולם."