אינדונזיה: אסלאם וזנות

לא קל להיות לעבוד בזנות באינדונזיה, מדינה מוסלמית שמפלילה עובדות מין. זה עוד יותר קשה אם את מוסלמית בעצמך וצריכה להסביר את עצמך לא רק לרשויות ולציבור, אלא גם לאללה. מחקר מ-2017 בהשתתפות 55 נשים שעובדות בזנות בעיר סורבאיה, העיר השנייה בגודלה במדינה, בדק כיצד הן משלבות בין עבודתן בזנות לבין אמונתן בדת שאוסרת על זנות.

מרכז אסלאמי בסורבאיה

הסיבות לכניסה לזנות לא היו קשורות למצבן הרוחני של הנשים, אלא למצבן הכלכלי. 22 מהמשתתפות נכנסו לזנות בגלל מצוקה כלכלית קשה. 14 עבדו בזנות כדי לשפר את הכנסתן ואת חייהן. 19 נסחרו למטרת ניצול מיני.

כאמור, לא קל לשלב בין אמונה באלוהים המוסלמי לבין זנות. פארה אומרת: "זה חטא, לפי האסלאם, כשאישה חושפת את גופה לפני גבר זר. זאת בעיה רצינית. בזמן העבודה אני חייבת להראות את הגוף שלי לגברים. אלפי גברים. זה לא טוב. זה החלק הגרוע בעבודה שלי. זה הגוף שלי, אבל אני חייבת להראות אותו לאחרים".

למְדינָה יש תחושות דומות: "אחרי כמה זמן כבר התרגלתי ואני יכולה לזרום בעבודה, אבל עמוק בליבי אני יודעת שהעבודה שלי היא חטא, כי אני צריכה לספק מינית גברים נשואים. לפעמים אני פשוט מרגישה מגעיל. בכל יום אני צריכה לשכב עם גברים ולהחליף ביניהם כמו חיות. זה מופקר. אומרים גם שהפעולות שלנו עלולות להביא קארמה רעה על המשפחה שלנו אחרי המוות".

הציבור מתייחס לנשים שעובדות בזנות באינדונזיה כחוטאות, כמו שמסבירה סיסקה: "הרבה אנשים רואים אותנו כמו זבל חברתי, אומרים שאנחנו מבצעות יחסי מין אסורים, בוגדות באלוהים. אז אני לא יכולה לספר לאף אחד מה אני עושה, כדי שלא יסתכלו מלמעלה עליי ועל הילדים שלי. אבל ככל שאני מסתירה יותר סודות, ככה אני מדוכאת יותר". סכנת האיידס מגדילה את האפליה, מאחר שאינדונזיה מגדירה את המחלה כעונש אלוהי על התנהגות מופקרת.

עובדות בזנות באינדונזיה: לא נשים רעות, לא מוסלמיות רעות

ואחרי כל זה, המשתתפות במחקר אומרות דווקא שעבודת המין כן משתלבת עם היותן נשים מוסלמיות טובות. התפקיד המגדרי של נשים באסלאם הוא להקריב את עצמן למען משפחתן, וזה בדיוק מה שהן עושות כשהן עובדות בזנות. פארה למשל עובדת בזנות כדי לממן את חינוך ילדיה וסומכת על אללה שיבין: "אין ספק, העבודה נוראית, אבל הכול תלוי במצב. אללה הוגן. המטרה שלי היא תמיד לעזור לילדים שלי. הרי חיפשתי עבודה חוקית, אבל המשכורת לא הייתה גבוהה מספיק. אני בטוחה שלא כל אימא הייתה מוכנה להקריב כמוני. אז אף אחד לא רשאי לשפוט אותי כאישה רעה".

גם סאפיה אינה מוכנה לקבל את האפליה: "כשאני מסתכלת על העבר שלי, אפילו שהקרבתי כל כך הרבה, המשפחה שלי לא הייתה מוכנה לקבל אותי. זה היה קשה. הייתי מאוכזבת, ברור. אבל אמרתי לעצמי: 'בתור בת להוריי, עשיתי בשבילם כל מה שיכולתי'. אף פעם לא האשמתי את עצמי, אפילו לא אחרי שנדבקתי באיידס. אז לא משנה איך אחרים מסתכלים עליי, אני לעולם לא אודה שאני אישה רעה. אני מאמינה בכנות שאללה יראה את המעשים הטובים שעשיתי".

כמוהן חושבת גם סיסקה: "אני רק רוצה לוודא שלילדים שלי יש חיים טובים. אני לא צריכה להסביר את עצמי לאחרים. אף אחד הרי לא יעזור לי אם לא יהיה לי מה לאכול. אני לא אשקר ואגיד שאני אף פעם לא מרגישה אשמה על העבודה שלי, אבל אני חושבת שזה בסדר כל עוד הילדים שלי מאושרים. אני מרגישה אסירת תודה כאימא, וזה הדבר הכי חשוב מבחינתי". 

אמינה עובדת בזנות כדי לתמוך בהוריה ובאחיה החולה: "עכשיו המצב הבריאותי של אחי השתפר, ואפילו האחות הקטנה שלי גדלה ונכנסה לבית הספר. השתמשתי בכסף שהרווחתי כדי לפתוח דוכן מזון צנוע להורים שלי. זה אמנם משהו קטן, אבל תודה לאללה, הם מעריכים את מה שעשיתי בשבילם. זה מספיק לי – לדעת שאני לפחות טובה בשבילם. התגובות של אחרים כבר לא חשובות לי". 

לעַאלִיָה בכלל נמאס מהצורך להצדיק את עבודתה: "אני פשוט מוכרת את העבודה שלי, כמו כל אחד אחר. כאישה, תמיד מרכלים עלינו ולא משנה מה אנחנו עושות. ברור, זה מעצבן לשמוע שמדברים עלינו ככה, אבל בואו לא נסבך את העניינים. בשבילי זאת פשוט עבודה. אני מסתמכת על המאמצים שלי להרוויח יותר כסף, זה הכול. זה לא מה שכולם בעיר רוצים, להרוויח יותר כסף? הם מדברים על להיות אישה מוסלמית טובה. מבחינתי זה לא קשור לעבודה שלנו. מה שחשוב זה להיות אדם טוב ולא לפגוע באחרים".

סופיה מסכימה ומוסיפה: "אלה שיש להם עבודה חוקית לא בהכרח יותר טובים מאיתנו. הרבה מהם צבועים ועושים דברים לא חוקיים. אני לא חושבת שיש להם יושרה. השחיתות היא ההוכחה הכי טובה לזה; הרבה מהם משתמשים בכסף החוקי לכאורה שלהם כדי לשלם לנו על מין. אני לא גונבת או שודדת. אני מתבססת על העבודה שלי כדי להרוויח כסף ולהתפרנס. אז מי באמת גרוע יותר?"