גבולות אינטימיים: ילידות ומהגרים בג'ונגל של פרגוואי

בעשורים האחרונים התגלו משאבי טבע רבים בצ'אקו, הג'ונגל של פרגוואי. תאגידי ענק כרתו בו יערות והרסו את הסביבה. לגברים הילידים לא נותרה ברירה אלא לעבוד בתנאי ניצול. הנשים הילידיות נותרו מחוץ למעגל התעסוקה. הן חיפשו אפשרויות פרנסה חדשות. החוקרת פאולה קאנובה חייתה בסביבתן 18 שנים לסירוגין וכתבה עליהן ספר.

עטיפת הספר: Frontier Intimacies: Ayoreo Women and the Sexual Economy of the Paraguayan Chaco

 בעשורים האחרונים התגלו משאבי טבע רבים בצ'אקו ותאגידי ענק הגיעו, כרתו יערות והרסו את הסביבה. בין השאר הם הרסו את חייהם של 5,600 בני ובנות שבט אַיוֺרֵאוֺ, שפונו בכפייה מכפריהם שמונה פעמים שונות. הגברים נאלצו לעבוד בתנאי ניצול אצל התאגידים והמנוניטים. הנשים נשארו חסרות עבודה.

המנוניטים ציפו שכמו הנשים המנוניטיות, גם הנשים הילידיות יישארו בבית, יטפלו בילדים ויבשלו ארוחות לבעליהן. אבל אצל האיוראו תמיד היה סוג של שוויון מגדרי: הגברים והנשים יצאו יחד למסעות ליקוט וצייד, והנשים היו אלה שקבעו כיצד השלל יתחלק. נשות האיוראו לא רצו לגמור כמו הנשים המנוניטיות, שתלויות בגברים ואין להן אפילו זכות הצבעה על החלטות הקהילה. הן חיפשו אפשרויות פרנסה אחרות, וגילו את האפשרות לקיים יחסים מיניים עם הגברים המנוניטים והעובדים הפרגוואים שהגיעו לאזור יחד עם התאגידים. החוקרת פאולה קאנובה חייתה בסביבתן 18 שנים לסירוגין וכתבה עליהן ספר.

יחסי מין לפני הנישואים הם מסורת ארוכה אצל נשות האיוראו. הן תמיד נהגו להשתובב ולקיים יחסים עם גברים שונים לפני החתונה, כדי להחליט עם מי שווה להתחתן. גבר שנתן להן מתנות זכה בסיכויים גבוהים יותר לחתונה, מפני שכל אחת חולמת על גבר נדיב. דַסוּאָה מספרת: "בזמנים ההם היינו מפלרטטות עם גברים צעירים. כולנו רצינו צייד טוב. הייתי מכוערת, אבל עשיתי את אותם דברים שהנערות היפות עשו, היינו כולנו באותו גיל. לפעמים שכבתי עם מישהו בבית שלו באמצע הכפר. בפעמים אחרות ליוויתי חברים גברים במסעות צייד. ואז התחלנו לחפש גם גברים לבנים".

לא היו למנהג הזה קונוטציות שליליות. לפי האיוראו, האלה שבראה את העולם עשתה בדיוק אותו דבר. היא קיבלה פעם חץ במתנה מאחד הגברים, ובתמורה נתנה לו חלק מגופה. כמו האלה, נשות האיוראו אמורות לחזר אחרי הגברים. אימא איוראית מסבירה: "בעלי מתנגד לזה שהבת שלנו תסתובב ברחובות, אבל אם אני לא ארשה לה להסתובב עם כל מיני גברים, איך היא תמצא חתן?" נשות האיוראו המודרניות ממשיכות את המסורת, פשוט עם גברים לבנים יותר – פרגוואים ומנוניטים, כי הם אקזוטיים בעיניהן וגם משלמים יותר טוב.

המנוניטים כמובן לא מרוצים מהמצב. נשים שמסתובבות ברחובות, לבושות חשוף, מדברות בקול רם ומסרבות לציית? נשים שמסרבות להתחתן ולנקות בתים? לאן הגענו? המנוניטים רודולף וקורנליוס נזכרים איך הזוועה התחילה בשנות השישים: "נשות איוראו היו מגיעות לעיירה שלנו ומסתובבות בה. הן באו בקבוצות של שתיים-שלוש, מופיעות פתאום בבתים של אנשים או במקומות עבודה. הנשים האלה היו צעירות ויפות, ולא לבשו הרבה. לא היינו רגילים לדברים כאלה. הן היו עירומות! כל כך פחדנו!"

מבחינת החברה הנוצרית, נשות האיוראו שמסתובבות ברחובות נחשבות לעובדות מין. סילביה, פקידת עירייה, מתלוננת: "אנחנו צריכות להעיף את הנשים האלה מהרחובות. הן פוגמות בתדמית של העיר שלנו. נשים ילידיות אחרות לפחות נשארות בכפרים שלהן או מתחבאות בלילה, אבל האיוראו ממשיכות להסתובב".

נשות האיוראו גם צוחקות בקול, עוד משהו שנשים נוצריות טובות לא אמורות לעשות. למעשה, המילה האיוראית ל"צחוק", inganare, משמעותה גם "להשתובב". המילה לאישה נשואה היא "זאת שלא צוחקת יותר", והמילה לגרושה היא "זאת שצוחקת הרבה". מבחינת נשות האיוראו, מה שהן עושות אינו עבודה ואינו בעייתי מוסרית. קבלת תמורה עבור מין פשוט מקדמת את השאיפות שלהן. איסַגוּאֶה מסבירה: "כשגבר מקיים יחסי מין איתי, זאת לא עבודה בשבילי. הוא פשוט נדיב ומנסה לעזור לי. אני עושה את זה בשביל הכסף, בגלל זה אני הולכת איתו". 

עם גברים פרגוואים קל יותר לצחוק מאשר עם גברים מנוניטים. המנוניטים מחפשים רק סקס ומעדיפים לדבר גרמנית ולא ספרדית. איסגואה אומרת עליהם: "אנחנו מבקשות מהם סכומים גבוהים כי הם אלה שיש להם הכי הרבה כסף. עם הכסף שאנחנו מקבלות מהם אנחנו קונות בירה ובגדים ומבלות עם הפרגוואים".

הפרגוואים פחות עשירים, אבל כמו שאיסגואה אומרת, "איתם אפשר ליהנות וגם לקבל כסף". עם הגברים הפרגוואים אפשר לבלות במסיבות ובמועדונים על חשבונם, ואפילו לפתח קשרים רומנטיים עם הנשים. עכשיו גברי האיוראו הם אלה שאינם מרוצים: לא רק שהנשים מעדיפות בצעירותן לבלות עם הפרגוואים, אלא שהן גם דוחות את גיל החתונה כדי להמשיך לבלות. גברי האיוראו נשארים בודדים, לא יכולים להתחרות בכסף ובאקזוטיות של ה"לבנים". נשות האיוראו לא שואלות אותם. הן ימשיכו לעשות חיים, וכסף, למרות הסכנות והביקורת.