וירג'יניה וולף ואמה גולדמן מדברות על זנות

גם כשמדינת ישראל ונשות הממסד מחוקקות חוקים נגד עובדות מין, יש עדיין לא מעט נשים פמיניסטיות שתומכות בזכויות אדם לעובדות מין. נשים אלה ממשיכות את דרכן של פמיניסטיות מפורסמות כמו וירג'יניה וולף ואמה גולדמן. גולדמן כתבה את מאמרה על זנות, "הסחר בנשים", ב-1910, ובלתי-נתפס כמה שהוא נשאר רלוונטי בימינו. וולף כתבה את הספר "שלוש גיניאות" ב-1938, ספר שכולל רעיונות מבריקים רבים לגבי מלחמות, קפיטליזם, תקשורת, וגם לגבי זנות.

את מאמרה של גולדמן, The Traffic in Women, אפשר לקרוא בחינם באנגלית, או בעברית בספר "חמישה מאמרים פמיניסטיים" בהוצאת פרדס, שיש בו עוד מאמרים מרתקים שלה. את ספרה של וולף אפשר למצוא בחינם באנגלית וגם בעברית, בתרגום נוראי למדי של אהרן אמיר, שכמו גבר טיפוסי הרגיש צורך להגביה את השפה כדי לעשות רושם.

"הסחר בנשים" - אמה גולדמן על זנות

"הצעקה הצדקנית נגד הזנות תעזור לתפור כמה תפקידים פוליטיים שמנים לפרזיטים המסתובבים בעולם כפקחים, חוקרים, בלשים וכדומה."

לפי אמה גולדמן, אין הבדל אמיתי בין זנות לנישואים: "ההבדלים בין נשים שונות הם כמותיים בלבד – אישה יכולה למכור את עצמה לגבר אחד במסגרת של נישואים, או לגברים רבים. בין אם שוחרי הקידמה שלנו מודים בכך ובין אם לאו, הנחיתות הכלכלית והחברתית של האישה היא האחראית לזנות."  בעיניהם של שומרי המוסר, הזנות אינה מסתכמת בעובדה שהאישה מוכרת את גופה, אלא בכך שהיא מוכרת אותו מחוץ למסגרת של נישואים."סיפוק הצרכים המיניים אינו מוביל בהכרח לזנות. רדיפתם חסרת הרחמים, האכזרית והפושעת של מי שמעזים לסטות מן הנתיבים הסלולים היא האחראית לכך."

אמה גולדמן על העוני שמוביל לזנות

הסיבה העיקרית לזנות היא הניצול הכלכלי, שפורח על חשבון עבודה בשכר רעב ושולח אלפי נשים ונערות לעסוק בזנות. כמובן ש"שוחרי הקידמה" מעדיפים להתעלם מהסיבה הזאת ולהטיף על מוסר. העובדה היא שנשים יכולות להשתכר בזנות הרבה יותר מבכל עבודה אחרת.

"נערות עובדות 12-10 שעות ביום במפעל. לרבות מהן אין בית לשוב אליו או תנאי מחיה מינימליים, והן מעדיפות לצאת למקומות שמספקים בידור זול, שבהם הן פוגשות גברים. ברגע שהן שוכבות עם אחד מהגברים האלה, החברה מוקיעה אותן על שסטו מדרך הישר. זהו הצעד הראשון לעבר הזנות: אחרי שהחברה מוקיעה את אותה נערה, והחינוך והמסורת שהוטבעו בה גורמים לה לחשוב שהיא מושחתת ומופקרת, אין לה עוד במה להיאחז והיא צוללת למטה. כך יוצרת החברה את הקורבנות שלאחר מכן היא מנסה לשווא להיפטר מהן."

לאותה אישה אין למי לפנות: "העלוב שבגברים חש שהוא טוב מכדי לשאת אישה שאת חסדיה הוא דווקא נכון לרכוש, אף על פי שבדרך זו הוא עשוי להציל אותה מחיים של אֵימה." היא גם לא יכולה לפנות לאישה אחרת, שרואה בה אישה טיפשה שאינה טהורה יותר, "ואינה מבינה שבמובנים רבים עמדתה מגונה יותר מזו של אחותה מהרחוב."

אמה גולדמן על סרסורים

"הסרסור, מתועב ככל שיהיה, אינו אלא אחד מתסמיניה של הזנות המודרנית, תוצאה של הדיכוי והשוחד, תולדה של מסעי צלב בלתי מאורגנים כנגד עוולות חברתיות.

"הסרסור הוא ללא ספק חבר עלוב במשפחת האדם, אך באיזה אופן הוא מתועב יותר מהשוטר הנוטל מן האישה העובדת ברחוב את פרוטתה האחרונה, ואז כולא אותה בתחנת המשטרה? [...] אינני מבקשת לעתור בשם הסרסור, אך איני מצליחה להבין מדוע הוא מוקע בכל פה, בעת שהאחראים האמיתיים לעוול החברתי נהנים מחסינות וכבוד. כדאי גם לזכור שהסרסור לא יוצר את הזונה. הצביעות והזיוף שלנו הם שיוצרים את הזונה ואת הסרסור גם יחד."

גולדמן מצטטת גם חוקר זנות בשם הבלוק אליס (Havelock Ellis): "הרעיה שנישאה למען כסף, היא באמת זונה. היא מרוויחה פחות, עובדת ומעניקה הרבה יותר, וכפופה לחלוטין לאדונה. הזונה לעולם אינה מציעה למכירה את נשמתה. היא שומרת על חירותה ועל הזכויות האישיות שלה, ובכלל זה על הזכות לסרב למשאלתו של הגבר."

"שלוש גיניאות": וירג'יניה וולף על זנות

כמה ציטוטים בתרגום חופשי שלי, מפני שהתרגום של אהרן אמיר גבוה מדי.

על עבודה בשכר: "אולי כדאי להפוך את האידיאל הישן של התנזרות הגוף לאידיאל החדש של התנזרות הרוח. כלומר, אם זה חטא למכור את הגוף בעבור בצע-כסף, הרי זה חטא גדול הרבה יותר למכור את הנפש בעבור בצע-כסף, כי הנפש אצילה יותר מן הגוף."

על כתיבה ואמנות תמורת שכר:

"מקובל לזלזל באישה שמוכרת את גופה בלי אהבה, ולהעריך אותה אם היא נותנת את גופה לגבר שאותו היא אוהבת. אם כך, הרי שצריך לסלוד ממי שמוכרת את מוחה בלי אהבה, ולהעריך את מי שנותנת את המוח שלה לאומנות שהיא אוהבת.

"מה הכוונה ב'מכירת מוח בלי אהבה'? בקצרה, לכתוב לפי הוראות של איש אחר, תמורת כסף, מה שאת לא רוצה לכתוב. מכירת מוח היא דבר גרוע ממכירת גוף. הרי מוכרת-הגוף מוכרת הנאה רגעית ומוודאת שבזה העניין ייגמר. לעומת זאת, כשמוכרת-מוח מוכרת  את מוחה, צאצאיו המרושעים והחולים נשלחים אל העולם לפגום ולהשחית מוחות אחרים. לכן אנו מבקשים שתתחייבי שלא לנאוף במוחך מפני שזו עבירה חמורה הרבה יותר מן השנייה."

"תרבות, כשהיא מערבת כסף ופרסום, גם היא צורה דפוקה של תרבות. חובה עלינו לבקש שתתנזרי מהן; שלא תופיעי על בימות ציבור; שלא תַרצי; שלא תַרשי לפרסם את פניך הפרטיים, גם לא פרטים מחייך הפרטיים; קיצורו של דבר, שלא תזדקקי לאף אחת מן הצורות של זנות-המוח, שהסרסורים ורועי-הזונות של ענף מכירות המוח מציעים; ושלא תקבלי אף אחת מאותן תוויות שבזכותן מתפרסמים ונותנים כבוד למוח – עיטורים, כיבודים, תארים. עלינו לבקשך לדחותם מכל-וכל, שכן כולם מעידים על התרבות שנמכרה לזנות ועל החופש האינטלקטואלי שנמכר לשבי."