גל גבאי ו"הארץ" מציגים: איך להוציא נתונים מהקשרם

תראו את הנתונים המזעזעים לכאורה על 15,000 הנשים והגברים העוסקים בזנות בישראל, כפי שהם מוצגים בכתבתה של גל גבאי. זוועה אמיתית:

אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים

יש רק בעיה קטנה: בניגוד לנאמר בכתבה, הנתונים אינם נכונים ל-15,000 הנשים והגברים העוסקים בזנות בישראל. הם נכונים רק לנשים המטופלות במשרד הרווחה ובארגונים הקשורים אליו. כפי שנכתב במחקר של מכון ברוקדייל, שממנו נלקחו הנתונים: "חשוב להזכיר שהם אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה של א.נשים בזנות, אלא את הא.נשים שפנו לשירותי הרווחה".

גבאי אינה מייצגת את הפרט המשמעותי הזה. היא חוזרת בכתבתה על הטענה כי הנתונים נכונים לכלל הנשים בזנות: "על פי המחקר, 71% מהנשים והגברים בזנות עברו פגיעה מינית בעברם, ושליש עברו פגיעה מינית במשפחה. 71% עברו אלימות פסיכולוגית או פיזית במשפחה, ושיעור דומה סבלו מהזנחה מתמשכת במשפחה". 

זה, כאמור, לא מה שהמחקר אומר. למעשה, לא מדובר כלל במחקר. מכון ברוקדייל כתבו בפירוש: "הנתונים שלהלן מתייחסים לדיווחי נשות המקצוע על אודות א.נשים שקיבלו שירותים של משרד הרווחה בשנת 2023". כלומר, לא מחקר ולא הנשים שעוסקות בזנות, אלא דיווחים של נשות מקצוע שלא מצוין על מה הם מסתמכים.

כך, למשל, גבאי יכולה לטעון כי 79% מהנשים סובלות מפוסט-טראומה מורכבת, על אף שבמסמך של מכון ברוקדייל מוסבר שמדובר בפוסט-טראומה "מאובחנת ולא-מאובחנת", כלומר לא נתון מבוסס על פוסט-טראומה אלא הערכה כללית של נשות המקצוע. לפחות במקרה הזה, גבאי כתבה: "עוד עולה מהמחקר כי 79% מהנשים בזנות המקבלות שירותי סיוע מתמודדות עם פוסט־טראומה מורכבת, ו-44% ביצעו ניסיונות אובדניים או פגיעה עצמית. קרוב למחצית צורכות סמים", אך לא פירטה מה הכוונה ב"מקבלות שירותי סיוע", ובתמונה הנ"ל נכתב כאמור כי הנתונים נכונים לכלל הנשים בזנות.

לא ברור מדוע בחרה גבאי להפיץ סטיגמות כאלו על נשים העוסקות בזנות, כאילו שיעור גבוה שלהן משתמשות בסמים, עברו פגיעה מינית ומתמודדות עם פגיעות נפשיות. אפשר להניח ולקוות שגבאי לא הייתה מפיצה סטיגמות כאלה על אף קבוצת אוכלוסייה אחרת. אגב, בעבר גבאי טענה כי 98% מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה מורכבת, לא ברור על סמך מה. נראה שאמינות הנתונים לא מעניינת אותה במיוחד.

גל גבאי טועה ומטעה

אלה לא הנתונים היחידים שגבאי מציעה מהקשרם. היא כותבת: "רוב הנשים בזנות או בזנות לשעבר שרואיינו למחקר, תומכות בחוק ורואות חשיבות חברתית באמירה שזנות היא פוגענית". היא רק אינה מזכירה שעורכות המחקר הדגישו: "נקודת המבט של הא.נשים בזנות מבוססת על ראיונות עומק שנערכו עם 34 א.נשים שאינן מייצגות את כלל האוכלוסייה".

לפעמים גבאי פשוט טועה ומטעה. היא כותבת: "שינוי חשוב נוסף בחוק החדש הוא ביטול הסעיפים שהתייחסו לנשים בזנות כאילו הן ממחוללי התופעה; כעת החוק ממצב אותן כקורבנות, ואת הזנאים והסרסורים כעבריינים". ואולם החוק מבטל רק סעיף אחד, שהרשיע נשים בזנות אם היוו "מטרד ציבורי". החוק אינו מבטל אף אחד מהסעיפים האחרים המפלילים נשים, למשל על "החזקת מקום לשם זנות" (אם הן עובדות בדירה שרשומה על שמן) ו"השכרת מקום לשם זנות" (אם הן עובדות בדירתן עם נשים נוספות).

גבאי תוהה לגבי החוק החדש: "האם כל הצעדים האלה הניבו ירידה בצריכת הזנות בישראל? מהמחקר עולה כי מה שהשתנה הוא בעיקר דפוסי הצריכה". ואולם מהמחקר עולה בעיקר שהחוק דווקא הביא לעלייה של 28% בשיעור צריכת הזנות בישראל, מ-7% ב-2019 ל-9% ב-2023. גבאי בחרה לא להזכיר עובדה זו. היא העדיפה לקחת נתונים אחרים ולהוציא אותם מהקשרם.